דיקור מי שפיר לבידוד הוירוס:

הדרך היחידה לוודא אם הוירוס הגיע אל העובר, היא לקבל דגימה מנוזלי גופו ולנסות לבודד את הוירוס בה. מאחר והוירוס "אוהב" להתקבע במערכת השתן, יש יותר סיכויים לאתרו בשתן העוברי מאשר בדמו. מי השפיר מורכבים ברובם מהשתן העוברי. על כן דיקור מי שפיר עדיף למטרה זו על פני דיקור חבל הטבור ודיגום דם העובר שם.

מאחר והכליות העובריות אינן מפרישות שתן בכמות משמעותית לפני השבוע ה20 להריון, יש לבצע הדיקור לא לפני השבוע ה 21 להריון. נתון זה יוצר לעתים מתחים בקרב זוגות המעוניינים לקבל "כאן ועכשיו" תשובה לשאלת המפתח, האם הוירוס הגיע אל העובר או לא? ההמתנה מהשליש הראשון ועד לשבוע ה 21 , שהיא בכל מקרה מעבר ל 8  השבועות הנדרשים להמתין בכל מקרה, ממועד החשיפה המשוערת ועד לדיקור , מורטטת עצבים אך בלתי נמנעת.

בדיקור מבוצעות שתי בדיקות לנוכחות הוירוס שם. האחת הנקראת  בראשי תיבות PCR , והיא אינה אלא שיטה, המגדילה את מקטעי הDNA של הוירוס, לכמות המאפשרת זיהויו בוודאות גבוהה ביותר.

הבדיקה השניה אינה אלא תרבית מקוצרת, הקרויה Shel –  Veil והיא אינה מבוצעת במרבית המעבדות.

    

תשובה שלילית בשתי השיטות מעידה בוודאות גבוהה ביותר, שהוירוס איננו, כלומר שלא הגיע לעובר כלל.

תשובה חיובית ולו באחת מהשיטות די בה כדי להעיד על הידבקות העובר בוירוס על כל המשתמע מכך.

 

  

  

במעבדה המרכזית לנגיפים במרכז הרפואי ע"ש שיבא מבוצעות שתי הבדיקות.

ניתן לבצע את דיקור מי השפיר בכל מקום בארץ ולהעביר את דגימת מי השפיר למעבדה זו ללא כל צורך בתנאי העברה מיוחדים.