מהם הסיכונים הכרוכים בדיקור מי שפיר?

 כאשר הדיקור מבוצע בידיים מיומנות, ובשבוע המתאים, הסיכונים בדיקור מי שפיר מסתכמים כיום כמעט בלעדית  ב"ירידת מים".

מאחר והחדרת המחט מבוצעת בהנחייה אולטרהסונית בו זמנית, אין מצב שהעובר יפגע חלילה כתוצאה מהחדרת המחט, גם אם הוא זז ברחם בעת הדיקור.

מאידך המחט החודרת לשק השפיר גורמת לנקב קטנטן אך קיים, בקרומי השק שבו מצויים מי השפיר. בפרק הזמן שהקרומים מתאחים ואוטמים את הנקב, עלולה לדלוף כמות קטנה של מי שפיר. אם דלף זה מגיע בחלחול לצוואר הרחם ולנרתיק, אזי באותו מסלול אך בכיוון ההפוך, עלולים חיידקים לחדור לרחם.

בניגוד לדעה שהיתה מקובלת בעבר, אין מניעה ממעבר המחט דרך השליה. כך שבמקרים בהם השליה קדמית גבוהה(בדיוק במקום שהמחט אמורה לחדור לרחם), עדיף לבצע הדיקור דרך השלייה במיקום טוב ברחם, מאשר לבצע את הדיקור נמוך באזור שאין בו שליה אך ממוקם קרוב לצוואר הרחם.

על כן הדיקור מבוצע רחוק ככל הניתן מצוואר הרחם, כלפי הטבור, שגם אם לכמה שעות תהיה דליפה קלה של מי שפיר, הרי שהסיכון לזיהום עד לאיטום הדלף, יהיה תיאורטי בלבד. מאידך דיקור נמוך, קרוב לקו השיער במפשעה, אינו מומלץ בדיוק מסיבה זו(של הקירבה לפתח של הרחם).

כאמור, דלף קל של מי שפיר לאחר דיקור יתכן ולרוב חולף תוך יום ,  כך שההריון יכול להמשך לא כל בעיה.

אם מאידך כמות מי השפיר הקולחת גדולה ו/או אינה פוסקת, יש לסיים ההריון מחשש להתפתחות זיהום ברחם.

דיקור מי שפיר, אינו גורם לצירים מוקדמים, בהריונות שאינם בסיכון לצירים שכאלו מסיבה אחרת, שאינה קשורה לדיקור עצמו. 

 כיום מדובר על סיכון לסיבוך שכזה שבו ההריון מופסק, בין 1:700 ל 1:1000 דיקורים.