כיצד יודעים אם הריון מסוים מתאים להגדרה זו ואיך מתבצעת האבחנה?

למעשה, ניתן להתייחס לכל הריון באשר הוא  כאל הריון בסיכון נמוך, כל עוד שלא הוכח אחרת…

תפקידה של המערכת הרפואית לבצע פעולות סינון ואפיון מוקדם ככל האפשר, ומומלץ עוד טרם ההריון המתוכנן, על מנת לדלות ולדוג את אותם המקרים, שיש בהם סיכון של ממש.

 הרופא העוקב אחר ההריון ואף האחות בקופת חולים, לרבות רופא המשפחה, יכולים על סמך מספר שאלות ועיון ברשומה הרפואית לדעת, אם יש סיכון משפחתי (גנטי) או אחר(על רקע מחלות כרוניות או שימוש כרוני בתרופות), להריון ולעובר.

עם תחילת ההריון מבוצעות הבדיקות לנשאות גנטית, ובמקביל נבדקת האישה לראשונה ע"י הרופא, ומבוצע אולטרה סאונד ראשון, לקביעת גיל ההריון המדויק ומספר העוברים.

בהתאם לתוצאות מבצע הרופא הערכת מצב ולמעשה  יכול כבר אז לשער בדרגת ניבוי גבוהה , אם מדובר בהריון שדורש מעקב אינטנסיבי יותר מזה הרגיל.

 מאוחר יותר, לאחר שנשללות מחלות רקע, זיהומים העלולים לגרום למומים לעובר, בעיות גנטיות המאיימות על שלמות העובר ובריאותו, מתמקד הסינון בהערכת תפקוד השליה ומעקב אחר בריאות האישה(שאינה מפתחת סכרת הריונית או "רעלת הריון").

 חשוב לציין כי עלית לחץ הדם בסמוך ואף תוך כדי הלידה מכניסה את היולדת באופן אוטומטי להגדרת הסיכון הגבוה, שכן חלק מהסיבוכים הרציניים, שיש בהם סיכון משמעותי לבריאותה עלולים להתפתח במשכב הלידה(בשבועות הראשונים שלאחר הלידה).

 במערכת הציבורית, מונחה כל רופא  להפנות את האישה ההרה העונה להגדרת הריון בסיכון גבוה, למרפאה ייעודית שבה מתפקד צוות של רופאים מיומנים ואחיות מנוסות יותר מאשר בתחנות לבריאות המשפחה ה"רגילות".