תסמונת השחלה הפוליציסטית

 

תסמונת השחלה הפוליציסטית, (    Polycystic Ovary Syndrome=PCOS  ), היא ההפרעה השכיחה ביותר, של מערכת ההורמונים אצל נשים. כ-5% עד 10% מהנשים בגיל הפריון (12-45 שנה),סובלות בצורה זו או אחרת ממנה והיא אחת מהסיבות העיקריות הגורמת לבעית פריון.
התסמינים הקלאסיים של התסמונת כוללים : השמנת יתר, איחורים משמעותיים במחזור (אוליגומנוריאה) ,  עד כדי אל וסת מוחלט(אמנוריאה), שקשורים לחוסר או לאי סדירות  בביוץ, אקנה ("פצעי בגרות"), ועודף בהורמוני מין זכריים (אנדרוגניים) המביאים לשיעור יתר.
 

התסמינים הללו שונים בין נשים באופן משמעותי במידת חומרתם. למרות שהסיבה ל-POCS אינה ידועה, היום ברור, כי קיים קשר הדוק בין תנגודת לאינסולין, סוכרת והשמנה – לתסמונת זו.
 

חשוב להבדיל בין ביטוי אולטרהסוני של  שחלות פוליציסטיות כשלעצמן, ללא כל הפרעה אחרת, לעומת תסמונת השחלות הפוליציסטיות המזוהה גם עם הפרעות בביוץ.
אצל עד כ- 25% מהנשים ניתן לראות באולטרהסאונד ממצא של שחלה פוליציסטית, אולם ממצא זה אינו חייב להיות כחלק מהתסמונת האמורה, ללא כל הפרעה אנדוקרינית וממילא  אינו קשור לאי פריון .

בעבר, על מנת להגדיר את התסמונת, היה על החולה להציג את כל התסמינים הבאים: חוסר ביוץ כרוני, סימנים של היפר-אנדרוגניזם (עודף הורמוני מין זכריים), ושלילה של סיבות אחרות שעלולות לגרום לשחלות פוליציסטיות.
החל משנת 2003, סוכמו קריטריונים חדשים להגדרת התסמונת הכוללים הופעת 2 מתוך 3 התסמינים הבאים לפחות:
• היעדר ביוץ מתמשך,
• סימנים קליניים או ביוכימיים של היפר-אנדרוגניזם (למשל שיעור יתר,   אקנה, שומן)    כאשר מבחינה מעבדתית בודקים רמות טסטוסטרון ודהידרוטסטוסטרון.
• תמונה אופיינית באולטראסאונד של שחלות פוליציסטיות,

כל זאת רק לאחר שלילה של סיבות אחרות (כגון פעילות יתר של בלוטת יותרת הכליה, או גידולים מפרישי  הורמונים זכריים ועוד).
 

על אף העובדה כי אולטראסאונד הינו כלי דיאגנוסטי חשוב, יש לזכור כי לא כל אישה עם מראה של שחלות פוליציסטיות באולטראסאונד תסבול מתסמונת זו. על כן, ההערכות  לצורך האבחון כוללת:
היסטוריה רפואית: יש לבחון מהו אופיו של כל מחזור חודשי, סימנים להשמנת יתר, שיעור יתר, והפרעה בהתפתחות השדיים. נמצא כי ארבעת שאלות אלו מנבאות את התסמונת עם רגישות של 77% וספציפיות של כ- 94%.
אולטרההסאונד:  בבדיקת אולטרהסאונד יש לחפש אחר זקיקים צעירים ולא בשלים בשחלות. זקיקים אלו הינם התוצאה של תפקוד שחלתי לא תקין, המאופיין במחזורים לא סדירים עד כדי אמנוריאה. בתסמונת השחלות הפוליציסטיות קיים מצב בו יש הפסקת התפתחות של זקיקים, או – follicular arrest, כלומר מתפתחים מספר זקיקים עד לגודל של 5-7 מ"מ ולא מעבר לכך, כאשר אין התפתחות של זקיק דומיננטי ממנו תפרוץ הביצית. המראה באולטרהסאונד דומה ל"שרשרת פנינים"- string of pearls. ריבוי זקיקים אלו, מביא להגדלת השחלה לכ- 1.5 עד פי 3 מגודלה המקורי.
בדיקות דם : בעיקר לשלילה של הורמונים אחרים ברמות לא תקינות, ולהוכחה של רמות חריגות של  הורמונים זכריים. למעשה, השחלות מייצרות אנדורסטנדיון וטסטוסטרון מתאי התקה, אשר קיימים בזקיקים המרובים. מבחינה, רמת הטסטוסטרון החופשי בדם , הינה הבדיקה האופיינית ביותר לתסמונת ומופיעה בכ- 60% מהנשים עם PCOD.  בנשים עם POCD, רמת ההורמון LH ביום השלישי של המחזור לעומת רמת ההורמון FSH, הינה גבוהה מיחס של 1:1 וברוב המקרים יותר מפי 2 מה- FSH. (היפוך היחס   LH / FSH ).

חשוב לזכור ש רמות הסוכר והאינסולין- יהיו גבוהות מהנורמה בנשים אלו.

PCOS הינה תסמונת המאופיינת ידי מספר סימפטומים, שלא תמיד מתרחשים כולם אצל כל החולות בתסמונת. עם זאת, מחקרים אחרונים מצביעים על כך, שתנגודת לאינסולין הינה הסיבה המובילה להופעת התסמונת. יתכן כי קיימת גם מועדות גנטית לכך, אולם עד כה לא נמצא הגן האחראי לתסמונת, ולכן ייתכן כי קיימים מספר גנים המביאים למצב זה.
חשוב לזכור כי , בתסמונת זו יש גירוי יתר של השחלות על ידי  LH מוגבר,דבר שמביא לייצור הורמונים זכריים, אשר פוגעים בביוץ, בנוסף, בשל היעדר התפתחות של זקיק מוביל, היעדר ביוץ והפרשה של אסטרוגן בלבד, ללא פרוגסטרון המופרש לאחר הביוץ, קיים  סיכון מוגבר להתפתחות  סרטן רירית הרחם ואף סרטן השד.

טיפול:
הטיפול ב- PCOS כולל:  טיפול בשגרה, טיפול לצורך פריון, וטיפול למניעת סיבוכים ארוכי טווח.
• דיאטה- מאחר ותסמונת זו קשורה להשמנת יתר, יש להתחיל בדיאטה, במיוחד  כאשר האישה מעוניינת להיכנס להריון.
• גלולות למניעת הריון: יש לתת גלולות למניעת הריון על מנת להוריד את רמות הגירוי של הרחם ורקמת השד הנובעות מחשיפת יתר לאסטרוגנים בלבד.
• לצורכי פריון, כל גורמי הביוץ למיניהם, החל מקלומיפן(איקהקלומין) עבור דרך זריקות של הורמון מגרה שחלה FSH  ולעתים יש אף צורך להגיע להפריה חוץ   גופית ( IVF ).

                  טיפול בעמידות לאינסולין – ניתן לתת מטפורמין.

 

WALL

תפריט
דילוג לתוכן