אי ספיקה שליתית:
השלייה היא האיבר, שמקשר בין העובר לאמו. כידוע העובר אינו נושם ברחם, ועל כן הוא מקבל את החמצן הדרוש לו, כמו גם את גורמי המזון החיוניים, דרך מחזור הדם האמהי.
מחזורי הדם של האם והעובר נפרדים והמעבר של חמצן ודו – תחמוצת הפחמן, כמו גם מרכיבי המזון השונים, עוברים בדיפוזיה, מאגני הדם האימהיים הקרויים בעברית "החללים שבין הסיסים" או באנגלית: ""Inter Villi Space , אל כלי הדם שבסיסים הכוריאליים העובריים ולהפך.
החללים שבתוכם מצויים הסיסים הכוריאליים העובריים, מתמלאים בדם עורקי מחומצן מצד אחד, ומתנקזים לאחר שרוו בחומרים "משומשים" מהעובר, דרך מערכת ניקוז ורידית.
למעשה השלייה היא לא רק תחליף לריאות העובר, כי אם גם תחליף למעיים, שהיו צריכים לספוג מזון, ולכליות המפנות את עודפי הנוזלים והחומרים, הלא רצויים בדם.
כאשר מדברים על תפקוד תקין או שאינו תקין של השלייה, לא בדיוק ברור למה מתכוונים.
לדוגמא, לפני שנים נהוג היה לבדוק רמות של הורמונים, שהיו מעובדים בשליה, כמדד לתפקוד השליה.
מאוחר יותר עברו לבדוק את זרימות הדם בכלים המזינים את השלייה, בעורקי הטבור ובאתרים שונים בגופו של העובר, כמדד לתפקוד השליה.
מה שברור, שכאשר השלייה אינה מתפקדת כהלכה, יש לכך השלכות ברורות על ממדי העובר(הקטנים מכפי המצופה לאותו גיל הריון), על כמות מי השפיר-הירודה, ובשלבים מתקדמים גם על הפרופיל הביופיסיקלי ואף על המוניטור העוברי.
במקרים קיצוניים, אם העובר לא יחולץ בזמן מהסביבה העוינת ברחם, שבו השלייה אינה מתפקדת כהלכה, הוא עלול להינזק מוחית ואף למות ברחם
