טרומבופיליה:
המושג טרומבופיליה, או בעברית, נטיית יתר לקרישת הדם, משמש גורם מרכזי ברפואה – בכלל, ובמיילדות ורפואת האם והעובר – בפרט.
כידוע, על מנת שלאחר פציעה לא נדמם עד מוות, קיימת בגוף מערכת המופקדת על יצירת קרישי דם, כל אימת שכלי הדם נפתחים מסיבה כלשהי(ניתוח, פציעה וכו').
לעתים, מנגנון מציל חיים זה, המונע מוות מאיבוד כל הדם כולו, בעת פציעה, הופך להיות לכשעצמו מסכן חיים…
הכיצד?
כאשר הגוף מייצר קרישי דם, שלא על רקע פציעה וחיתוך של כלי דם, כאשר אין כל צורך בקרישה, עלולים להיווצר בכלי הדם בגוף קרישים (טרומבוסים), אשר עלולים כתוצאה מהפרעה לזרימת הדם, לגרום להתקפי לב, לאירועים מוחיים, או לנמק מחוסר בחמצן, באיברים חיוניים.
המנגנון המביא את מערכת הקרישה לעבור ממצב תקין, שבו היא מגיבה בנטייה לקרישיות רק על פי "דרישת הגוף", למצב פתולוגי, שבו הקרישיות מתרחשת שלא לצורך אינו ברור עד תומו.
מה שכן ידוע, שקיימים שני סוגים של נטייה לקרישיות יתר:
האחד, תורשתי, שבו כתוצאה ממוטציה בגן האחראי לתפקוד גורם כלשהו במנגנון הקרישה, יווצר קריש דם במצבים בהם ישנו סיכון יתר להפרעות לזרימת הדם, כגון בתנאי חוסר תנועתיות, (טיסות ממושכות, שכיבה ממושכת במיטה), או בתוספת של גורמי סיכון כגון: עישון או בעת חשיפה להורמונים מסוג אסטרוגן.
הסוג השני אינו תורשתי, אלא נרכש: בשלב מסויים מערכת החיסון של הגוף חדלה לראות באחד מגורמי הקרישה כחלק מה"אני" האימונולוגי, ויוצרת נוגדנים כנגדו. כתוצאה מכך ישנה הפרעה מלאה או חלקית, בתיפקודו של אותו גורם קרישה, והשליטה בתיפקודו פוחתת.
כאמור, כיום הנטייה לתלות ה"אשם" בפתולוגיות הריוניות כגון: הפלות חוזרות, פיגור בצמיחת העובר, רעלת הריון, היפרדות שלייה מוקדמת ועוד, כתולדה ישירה או עקיפה של נטיה לקרישיות יתר בהריון.
הבירור נעשה ע"י בדיקת דם פשוטה, אולם הבדיקה אינה בסל הבריאות אלא בנוכחות גורמי סיכון ברורים בהיסטוריה האישית /משפחתית הקרובה.
הטיפול במקרים אלו מונע, ע"י דלול הדם בעזרת מדללי דם שונים, בעיקר קלקסן, ככל שמדובר בהריון.
הטיפול אינו מבטיח מאה אחוז של הצלחה אבל בהחלט מאפשר להגיע לסיום הריונות ללא סיבוכים לאם ו/או לעובר ברוב המקרים.
לקריאה נוספת ניתן להתקשר לכתובת הבאה.
