גיל המעבר
אחד מהמיתוסים שקנו להם חזקה בציבור הנשים וממילא גם בקרב בני זוגן, שעם הפסקת הוסתות, "הזיקנה קופצת על
הקורבן" וחיי ה"אומללה" מרגע זה ועד לפרישתה מהעולם אינם אלא "סאגה" של הידרדרות חד כיוונית במישור המשופע אל האבדון…
נשים רבות משוכנעות, כי מאותו רגע שהוסת לא מופיעה, הן למעשה סיימו את חלקן המשמעותי בחיים, ושכל מה שיש להן ל"צפות" מהחיים הנותרים הוא: למצבי רוח, הידרדרות נפשית וקוגניטיבית, תופעות פיזיות של סבל בל יתואר בדמות גלי חום, הזעות בלתי נשלטות, ירידה בהתעניינות המינית, ולהידרדרות בריאותית כללית, התקפי לב, ואוסטאופורוזיס במיוחד…
האמת שאין כמעט קשר בין הפסקת הוסת למרבית התסמינים שתוארו לעיל, ובכל מקרה יש יותר מדרך אחת להתגבר ואף למנוע מרבית תופעות לא נעימות אלו.
אולם תחילה יש להבהיר אחת ולתמיד מה קורה בסביבות גיל 50 שמביא לכל זאת?
בשל דלדול מאגר הביציות בשחלות, מפסיקות השחלות (להבדיל מהאשכים אצל הגבר), להגיב לגירוי ההורמונלי של הורמוני יותרת המוח ( FSH +LH ). הירידה ברמת האסטרוגנים גורמת ב"היזון חוזר" לגירוי יותרת המוח, להפריש כמויות "מסחריות" של הורמונים אלו – ולשווא.
השחלה על פי קוד גנטי, חדלה לתפקד כאיבר הורמונלי. היא "חיה" מבחינה זו, שיש לה אספקת דם והתאים שבה מתפקדים, אולם מבחינה הורמונלית, היא גורמת לגוף לחוש כאילו שאין כלל שחלות…
כלומר, שלאישה במצב זה אין הפרשת אסטרוגנים, רירית הרחם אינה נבנית כמקודם וממילא, אין מתקיימת ההתקלפות החודשית שלה, שהיא המביאה לדמום הוסתי.
לא כל מצב של "אל וסת" סביב גיל 50 פירושו גיל מעבר, והאבחנה מושלמת ע"י בדיקה הורמונלית של רמת הFSH + LH- שצריכה להיות גבוהה במיוחד.
הפסקת התפקוד השחלתי אינה "זיקנה". המשמעות היחידה לתופעה זו, שאישה במצב זה אינה יכולה עוד להרות מביציות שלה. אישה בגיל המעבר יכולה להרות מתרומת ביצית ולעבור ההריון והלידה כמו כל אישה אחרת. רוצה לומר ש"הזקנה" אינה כל כך "זקנה" ולכל היותר ניתן לקבוע, כי מבחינה הורמונלית חל שינוי משמעותי בגוף אך בשום פנים ואופן שינוי זה אינו קשור ואינו מהווה עדות להזדקנות או לקץ החיים היפים…
מאחר ובני אדם, להבדיל מבעלי חיים אחרים, אינם מונחים אך ורק ע"י אינסטינקטים ביולוגיים גשמיים, אין לאמץ בטעות הגישה, שבגיל חמישים עם הירידה בהורמונים, חיינו נועדו להידרדרות.
בני אדם מונחים מרגע בגרותם ע"י פעילות מוחם ומבנה אישיותם. בני אדם בניגוד לבעלי חיים ירודים, לא מקיימים יחסי מין בעיתות ייחום… ובני אנוש אינם מסתפקים בסיפוק הצרכים הבסיסיים דוגמת רעב, צמא, ומין בלבד….
ביודענו כל זאת, אין בשום פנים ואופן לנכס להורמונים תפקיד כה מרכזי בחיינו. יש חיים יפים וטובים גם בהעדרם, והכול תלוי בגישתנו הבסיסית לחיים ולמשמעותם.
תפקידנו כרופאי נשים להעביר מסר ברור זה לנשים המגיעות לשלב משמעותי זה בחייהן ולהדריכן כיצד יש לנהוג בתקופה זו של החיים.
חיי מין:
